טים קרי מת בליל 25 באוגוסט בביתו בלוס אנג'לס, בגיל 80. אין חשד לפעילות פלילית. שבץ שעבר ב-2012 הותיר אותו בכיסא גלגלים ופגע בדיבורו, ועבודתו מאז נעשתה ברובה מול מיקרופון.
כל הספד נפתח בד"ר פרנק-נ-פרטר, וכך צריך להיות — קרי יצר את התפקיד על הבמה ב-1973 והביא אותו לסרט מ-1975, ו-The Rocky Horror Picture Show בנה תת-תרבות ששרדה את רוב הסרטים שיצאו לצדו. אבל יש קאנון שני של קרי, ולמי שגדל עם שלט הוא אולי הרועש מבין השניים.
קודם כול שחקן במה, ובגלל זה עבודת הקול עבדה
החלק בביוגרפיה שמסביר את כל השאר הוא התיאטרון. קרי היה מועמד שלוש פעמים לפרס טוני על פני ארבעה עשורים: מוצרט ב-Amadeus ב-1981, אלן סוואן ב-My Favorite Year ב-1992, והמלך ארתור ב-Monty Python's Spamalot ב-2005. הוא צמח בסצנת התיאטרון הניסיוני של לונדון עוד לפני כל אלה.
אימון הבמה נשמע היטב בעבודת המשחקים. קרי הקרין קול, עיצב עיצורים והתמסר לשורה בטייק אחד — בדיוק הכישורים שתא הקלטה מתגמל ושנטורליזם מסכי נוטה לשייף. זו הסיבה שהופעות שהוקלטו על חומרה זולה משנות ה-1990 עדיין נשמעות טוב יותר מהרבה ממה שהוקלט עשור מאוחר יותר.
ההופעה ששרדה את המשחק שלה
ב-2008 גילם קרי את הפרמייר אנטולי צ'רדנקו ב-Command & Conquer: Red Alert 3, מנהיג סובייטי שהוגש בפנטומימה מלאת גרון לאורך סצנות וידאו בשחקנים חיים. הסצנה שבה צ'רדנקו מסביר את תוכנית המילוט שלו — מילה אחת, "חלל", מפוצצת בעוצמה מקסימלית — שרדה את המשחק, את מבנה האולפן שיצר אותו ואת פריחת ז'אנר האסטרטגיה שאליה השתייך.
זה עובד משום שקרי אינו לועג לחומר מבחוץ. הוא מגלם קריקטורה במסירות של אדם שמשחק שייקספיר, והפער בין שני המשלבים הוא הבדיחה. זה היה כל הטריק של הקריירה שלו, והוא עבר למשחקים בצורה נקייה יותר מאשר עבודתם של רוב שחקני המסך.
קורות חיים במשחקים שרוב שחקני האופי היו מקנאים בהם
קרי הגיע למשחקים מוקדם, כשכמעט אף שחקן מסך מבוסס לא הסכים לקחת את העבודה ואיכות ההקלטה רק לעתים רחוקות הצדיקה אותה. MobyGames מזכה אותו ב-22 כותרים. אלה שהשחקנים נוטים לנקוב בשמם:
- הוא דיבב את הדמות הראשית ב-Gabriel Knight: Sins of the Fathers (1993), וחזר אליה ב-Gabriel Knight 3.
- הוא הופיע ב-Wing Commander III: Heart of the Tiger, חלק מהגל שהכניס משחק מצולם למשחקי מחשב.
- הוא גילם את דוביקולוס, שליט ה-Tainted Coil, ב-Brütal Legend של Double Fine.
- הוא גילם את הארל רנדון האו, הנבל האנושי המרכזי של Dragon Age: Origins (2009).
- הוא היה הפרמייר צ'רדנקו ב-Command & Conquer: Red Alert 3 (2008).
שניים מאלה נמנים עם הנבלים המצוטטים ביותר בז'אנרים שלהם, וזה דבר מוזר לומר על שחקן שידוע בעיקר בזכות מחוך ומבטא טרנסילבני. קרדיטי האנימציה רצים במקביל ועמוקים לא פחות — נייג'ל ת'ורנברי, הקסוס ב-FernGully, דודה ויספרס ב-Over the Garden Wall — ואחרי 2012 עבודת הקול הזו הייתה רוב העבודה.
הקו המחבר הוא שקרי המשיך לקחת את התפקידים ששחקנים מיומנים במעמדו עדיין דחו. ב-1993 שחקן מסך שמעניק הופעה מלאה למשחק הרפתקאות בהצבע-ולחץ היה כמעט בלתי נשמע. עד שהתעשייה החליטה שדיבוב ראוי לתקציבים אמיתיים ולקרדיט אמיתי, קרי כבר עשה זאת ברצינות עשרים שנה.
Double Fine חילקה את המשחק במשך 666 דקות
התגובה של Double Fine הייתה מחוות הזיכרון היחידה בסיפור הזה שהייתה בה משהו שהשחקן יכול באמת לעשות. האולפן העמיד את Brütal Legend לאיסוף חינם ב-itch.io תחת הכותרת "The Tainted Coil shall rule forever!" — הפלג של דוביקולוס — למשך 666 דקות.
החלון הזה כבר נסגר. הוא הסתיים ב-03:06 שעון החוף המערבי ב-27 באוגוסט, וכל מי שאסף את המשחק בתוכו שומר אותו לצמיתות. Double Fine עשתה זאת פעם אחת קודם, כשהעמידה את אותו משחק בחינם לציון מותו של אוזי אוסבורן, המופיע בו כשומר המטאל. פעמיים כבר ציין האולפן מוות בחלוקת המשחק שאותם מבצעים עזרו ליצור.
למה עבודת הקול הייתה חשובה יותר משנדמה
קרי השתייך לקבוצה קטנה של שחקנים בעלי הכשרה תיאטרונית שהתייחסו לתא הקלטה כאל במה ולא כאל משכורת, בתקופה שבה התעשייה עוד לא החליטה שדיבוב שווה תשלום ראוי. ההופעות מחזיקות מעמד משום שנבנו ולא נזרקו — ולכן סצנה ממשחק אסטרטגיה משנת 2008 עדיין מסתובבת השבוע, שמונה-עשרה שנה אחר כך, כדבר שאנשים מצטטים כשהם רוצים לזכור אותו.
הוא מת באמצע ויכוח על קולות סינתטיים
העיתוי בלתי נמנע. מותו של קרי מגיע בזמן שהתעשייה עדיין מבררת כמה שווה קולו של מבצע ברגע שאפשר לשחזר אותו בלעדיו — מאבק שנמשך לאורך סכסוכי העבודה של 2023 עד 2024 ולא הוכרע מאז. באותו שבוע שבו מת, הנהלת Xbox הבטיחה בפומבי לא "להציף את המערכת האקולוגית שלנו בזבל בינה מלאכותית חסר נשמה" ועמדה על כך שמשחקים הם "אמנות שנוצרת בידי בני אדם".
עבודת המשחקים של קרי היא הטיעון לעמדה הזו, מנוסח בבהירות רבה יותר מכל מסמך מדיניות. מה שהופך את צ'רדנקו למצחיק אינו המילים, שדלות על הדף, אלא החלטה אנושית מסוימת היכן להניח את ההדגשה וכמה רחוק לדחוף אותה לפני שהיא נשברת. ההחלטה הזו היא ההופעה. היא גם החלק שהכי קשה לתאר, הכי קשה להגדיר מראש, ולכן החלק שהכי בקלות מניחים לגביו שהוא בר-החלפה — בדרך כלל מי שלא ניסה להחליף אותו.
הדבר המועיל ביותר שאפשר לעשות בנידון השבוע אינו עולה דבר: לכו להקשיב. רוב המשחקים שלמעלה זולים, כמה מהם משומרים בחנויות שעדיין מוכרות אותם, וההופעות הן הסיבה שזוכרים אותם.
