נטפליקס פרסמה ב-26 באוגוסט טיזר שקבע את שמו של סרט ההמשך ל-Once Upon a Time in Hollywood: The Further Mis-Adventures of Cliff Booth. בראד פיט חוזר לתפקיד בות', הפעלולן שזיכה אותו בפרס האוסקר, והסרט מעביר את הסיפור ל-1977.
הטיזר עצמו הוא בקושי סצנה — בות' נוהג, על רקע הנעימה של הנרי מנציני מ-Peter Gunn. מה שהוא כן נושא הוא תוכנית ההפצה, וזה החלק שכדאי לקרוא בעיון.
נטפליקס לא נוהגת לוותר על ארבעה שבועות
בלעדיות עולמית של שבועיים ב-IMAX ואחריה פער של ארבעה שבועות עד הסטרימינג הם חלון קולנועי אמיתי בקנה המידה של נטפליקס, שבה הנורמה הייתה הקרנה סמלית בקומץ בתי קולנוע לצורך זכאות לפרסים. זה מסמן שהחברה מצפה שהסרט יתפקד כאירוע ולא כתוספת לקטלוג, והוא ממקם את תאריך הסטרימינג שלושה ימים לפני חג המולד.
זה גם מציב את הסרט מול לוח IMAX עמוס בסוף נובמבר, תקופה שבה המסכים מוזמנים בדרך כלל הרבה מראש. השגתם ברחבי העולם לשבועיים היא המחיר הממשי של האסטרטגיה.
טרנטינו כתב אותו, אבל הוא לא מביים אותו
הקרדיט שמתעוות ברוב הסיקור: קוונטין טרנטינו כתב את התסריט, ודיוויד פינצ'ר מביים. זו הפעם הראשונה מזה כשלושה עשורים שתסריט של טרנטינו נמסר ליוצר אחר, מה שהופך את התיאור "הסרט הבא של טרנטינו" לשגוי דווקא במובן שהכי משפיע על איך שהסרט ייראה וייערך בפועל.
דיווחי הסחר לאורך אוגוסט תיארו צילומים חוזרים משמעותיים של פינצ'ר שנמשכים בהפקה. נטפליקס לא הגיבה לדיווחים האלה, והגעת הטיזר עם תאריכים מוצקים היא התשובה המשתמעת של האולפן להם.
שני יוצרים שונים מאוד, דמות אחת
בות', כפי שטרנטינו כתב אותו ב-2019, היה נוכחות רפויה ומשוטטת — אדם שמוגדר במה שאינו אומר ובסצנת קרב שמשוחקת כקומדיה. סרטיו של פינצ'ר פועלים על דיוק ואימה, והוא מעולם לא יצר משהו שנע כמו ש-Once Upon a Time in Hollywood נע. העברת הסיפור ל-1977 דוחפת אותו אל העשור שבו פינצ'ר גדל ושאליו חזר שוב ושוב.
הטיזר כמעט אינו מסגיר איזו רגישות מנצחת. אדם שנוהג במכונית, על רקע נעימת טלוויזיה מ-1958, היא בחירה ניטרלית במכוון — היא נקראת כבחירה מוזיקלית טרנטינואית וכאיפוק פינצ'ריאני בעת ובעונה אחת, ואולי זו בדיוק הנקודה בפרסום שלושה חודשים מראש.
