במשך עשור התשובה של דיסני למשחקי וידאו הייתה לתת למישהו אחר לייצר אותם. במאי 2016 היא רשמה מחיקה של 147 מיליון דולר, סגרה את Disney Interactive Studios ופרשה לחלוטין מהוצאה עצמית של משחקי קונסולה, ובמקום זאת העניקה רישיונות לדמויות שלה למוציאים לאור חיצוניים שנשאו בסיכון הפיתוח. כעת החברה מספרת סיפור אחר, והיא הביאה מספרים.
הוצאת הצרכנים על פני Disney Games עמדה בממוצע על 3.5 מיליארד דולר בשנה במשך ארבע שנים וחצתה 4 מיליארד דולר בשנת הכספים האחרונה. תשעה זיכיונות הכניסו כל אחד יותר ממיליארד דולר בקמעונאות. תיק המובייל של Disney ו‑Pixar חצה מיליארד התקנות מאז 2014. הנתונים האלה ראויים להתייחסות רצינית. הטענה שעטופה סביבם ראויה להפרדה.
ההכנסה אינה החלק שמוטל בספק
Sean Shoptaw, סגן נשיא בכיר למשחקים ובידור דיגיטלי, ממסגר את השינוי כשינוי במה שמוזמן: סיפורים מקוריים שמעוצבים עבור משחקים, ולא עיבודים של סרטים וסדרות. "משחקים הפכו לחלק יסודי מנוף הבידור הרחב", הוא אומר.
אם לוקחים את הכסף כפשוטו, הכיוון מוצדק. רשימת זיכיונות במיליארד דולר שנעה מ‑Kingdom Hearts ועד Disney Solitaire מתארת עסק עם רוחב אמיתי — אקשן פרימיום, משחקי לחימה, חידות מובייל, בוני ערים. זו אינה פעילות רישוי צדדית.
משחק אחד נושא את רוב סיפור המעורבות
Marvel Rivals מספק כמעט כל נתון מעורבות שדיסני מציעה: 40 מיליון שחקנים ברחבי העולם, 285 מיליון שעות צפייה ב‑Twitch ב‑2025, וקהילת Discord של 4.4 מיליון שהחברה מכנה הגדולה ביותר בתחום המשחקים. הוציאו את הכותר הזה מהתמונה, והחותם התרבותי של התיק נעשה קשה בהרבה לתיאור.
המספר המשמעותי ביותר הוא דווקא כזה שדיסני מזכירה כמעט אגב: 60 אחוזים מהשחקנים האלה הם מתחת לגיל 24. עבור חברה שקהלי הקולנוע והטלוויזיה הליניארית שלה מזדקנים משנה לשנה, נכס שבו שלושה מכל חמישה שחקנים הם מתחת לגיל 24 אינו שורת הכנסה. זהו ערוץ גיוס קהל שיתר העסק אינו יכול לקנות כיום.
זה גם מסביר את כיוון התנועה בין הפורמטים. דיסני אישרה סדרת אנימה של Kingdom Hearts ל‑Disney Channel ול‑Disney+, כלומר לקחה משחק אל הטלוויזיה ולא להפך — הראיה הברורה ביותר עד כה לכך שקטלוג המשחקים נתפס כחומר גלם ולא כמרצ'נדייז.
איך היה נראה "נבנה קודם כול למשחקים"
שינוי בהזמנת תוכן מהסוג ש‑Shoptaw מתאר אמור להיות נראה כלוח שלם: כמה נכסים מקוריים, בפיתוח, שאינם תלויים בהוצאת סרט. מה שדיסני יכולה להצביע עליו כיום דל יותר. Marvel's Wolverine, שמגיע ל‑PS5 ב‑15 בספטמבר, הוא סיפור מקורי ולא עיבוד נלווה לסרט — אבל הוא מפותח על ידי Insomniac Games ויוצא לאור על ידי סוני, מה שהופך אותו לראיה על שיקול הדעת הרישויי של מארוול יותר מאשר על היכולת הפנימית של דיסני.
Kingdom Hearts IV מתוארך לסוף 2027 ויכלול עולם ששואב מ‑Coco, וזהו עיבוד שעובד בדיוק כפי שתמיד עבד. Marvel Tōkon: Fighting Souls יושב ברשימת המיליארד. אף אחד מאלה אינו דוגמה נגדית למודל הישן, אלא גרסה מנוהלת היטב שלו.
שיתוף הפעולה עם Fortnite טוען דווקא את ההפך
דיסני מצטטת גם את שיתוף הפעולה שלה עם Epic Games, שבונה יקום בידור מתמשך המחובר ל‑Fortnite. יהיה אשר יהיה, זה אינו סיפור מקורי שנבנה למשחקים. אלה דמויות דיסני שמופיעות בתוך הפלטפורמה של מישהו אחר — מודל הרישוי עם המחאה גדולה יותר וחוזה ארוך יותר.
גם המחקר התומך מצביע לאותו כיוון. לפי דיסני, 84 אחוזים מהמשפחות נהנות לראות דמויות מוכרות עוברות בין משחקים לתוכן וידאו. זהו טיעון בעד מעבר בין מדיומים, בעד הצבת פנים מוכרות במקום שבו הקהל כבר נמצא. זה אינו טיעון בעד הזמנת נכס חדש שאיש אינו מזהה — וזה בדיוק מה שאסטרטגיה שמעמידה משחקים בראש דורשת בסופו של דבר.
היכן באמת נמצא המתח
אין שום סתירה בכך שדיסני רוצה את שניהם. מעבר בין מדיומים ממנף זיהוי; פיתוח מקורי בונה נכסים שהחברה מחזיקה במלואם, במדיום שבו בילתה עשור כבעלת בית. הבעיה היא שהשני יקר, איטי ונוטה לכישלון, והראשון משלם מיד.
לחברה שמדווחת על הוצאת צרכנים שיא מרישוי וממעבר בין מדיומים יש לחץ פנימי מוגבל לעשות את הדבר הקשה יותר. ה‑4 מיליארד דולר הם, במובן הזה, טיעון נגד האסטרטגיה שהם מגויסים לתמוך בה.
המבחן הוא מה יוכרז בלי שסרט צמוד אליו
ההוכחה לשינוי בהזמנת תוכן שמעמידה משחקים בראש אינה נתון הכנסה, והיא אינה משחק מורשה שזוכה לביקורות טובות. היא נכס מקורי בבעלות דיסני, שמוכרז בלי סרט או סדרה לקדם, ממומן לאורך מחזור פיתוח רב‑שנתי, ויוצא לאור.
עד שיהיה כזה, הקריאה הכנה היא שלדיסני יש עסק רישוי מצוין, להיט אחד גדול באמת עם קהל צעיר במיוחד, וכוונה מוצהרת. אלה שלושה דברים שונים, והמספרים מבססים רק את שני הראשונים.
