בהפרש של ארבעה ימים זה מזה, שני אולפנים פרסמו את תוכניות שלאחר ההשקה שלהם והגיעו למסקנות הפוכות. ב‑20 באוגוסט תיארכה Bandai Namco את הרחבת Mask of Idris של Code Vein II ל‑9 בספטמבר. ב‑21 באוגוסט שחרר אולפן Odd Bug את Blood and Brine ל‑Tails of Iron 2: Whiskers of Winter ולא גבה עליה דבר.
האינסטינקט הוא לקרוא זאת כנדיבות מול חמדנות. הקריאה המועילה יותר היא ששני האולפנים פותרים בעיות שונות.
מה Odd Bug נתן בחינם
Blood and Brine אינה חבילת קוסמטיקה. היא מוסיפה אחת עשרה משימות מלאות, עשרה בוסים חדשים, תשעה סטי שריון, מוזיקה מקורית, אזור חופי חדש בשם Hardshell Brook, קרבות זירה על סיפוני ספינות, ומכניקת דיג עם 32 יצורי מים לתפוס. שישה מסטי השריון הם שיתופי פעולה עם משחקי אינדי אחרים, שצוירו מחדש בסגנון ספר הסיפורים של Odd Bug וברשות האולפנים האחרים.
נציג האולפן Jack Bennett ממקם אותה במפורש כתודה לשחקנים שרכשו את המשחק הבסיסי, ואומר ש‑Odd Bug עבד עם המוציאה לאור United Label כדי לספק סיפור חדש ומהותי ולא אוסף קטן של תוספות. זהו תיאור מדויק של קנה המידה — זו עבודה בהיקף של הרחבה שניתנת בחינם.
מה Bandai Namco מוכרת
Mask of Idris היא סיפור משנה‑היסטוריה נפרד מהקמפיין הראשי של Code Vein II, המתרחש במקום בשם The Forsaken World. היא מוסיפה שתי דמויות שותפות, Liv Voda ו‑Lou Magmell, לצד כלי נשק חדשים, יכולות Formae נוספות ובוסים חדשים. Bandai Namco לא פרסמה מחיר, ויש לעמוד בתנאי משחק מסוימים לפני שהתוכן נפתח.
גם שניהם שחררו עדכון חינמי
זהו הפרט ששובר את הניגוד המסודר. לצד ה‑DLC בתשלום, Bandai Namco משחררת עדכון חינמי לכל שחקני Code Vein II באותו יום. הבחירה מעולם לא הייתה בין תוכן חינמי לתוכן בתשלום; היא הייתה איזה תוכן יושב מאחורי איזו דלת.
זו הצורה המודרנית של תמיכה שלאחר השקה ברוב התעשייה. עדכון חינמי משמר את האוכלוסייה הקיימת במשחק ומשמר את נראות המשחק באלגוריתמי החנויות. הרחבה בתשלום ממירה את הפלח המעורב ביותר של אותה אוכלוסייה להכנסה. Odd Bug פשוט הניח את הכול בצד החינמי של הקו.
קנה המידה מסביר יותר מפילוסופיה
שני המשחקים אינם עסקים ברי השוואה. Tails of Iron 2 הוא משחק אקשן דו‑ממדי מצויר ביד מאולפן עצמאי קטן; Code Vein II הוא משחק תפקידים תלת‑ממדי ממוציאה לאור יפנית גדולה עם עלויות כוח אדם תואמות. אולפן בגודל של Odd Bug יכול להתייחס להרחבה כשיווק — רצון טוב, סיקור ביקורות, סיבה לשחקן נוטש להתקין מחדש — מפני שעלויותיו קטנות מספיק כדי שהעסקה הזו תעבוד.
עבור מוציאה לאור שנושאת צוות גדול לאורך פרויקט רב‑שנתי, אותו תוכן חייב להחזיר את התקציב שלו ישירות. אף אחת מהגישות אינה כנה יותר מטבעה. אפשר לטעון שזו של Bandai Namco קריאה יותר: מחיר על דבר מסוים אומר לכם למה הדבר נועד.
שניהם מציבים לפניכם שער בכל מקרה
הדמיון המועיל ביותר הוא כזה שאף אחד מהאולפנים אינו ממסגר כהגבלה. Blood and Brine היא תוכן שלאחר הקמפיין: Bennett אומר במפורש שעל השחקנים להשלים את הרפתקתו המקורית של Arlo לפני שהם מפליגים. גם Mask of Idris מחייבת עמידה בתנאי משחק מסוימים לפני שניתן לגשת אליה.
כך שההרחבה החינמית וזו בתשלום עולות לכם קודם כול באותו דבר עצמו, והוא זמן. שחקן שנתקע באמצע אחד מהקמפיינים אינו מקבל שום דבר חדש מאף אחת מההכרזות. חינם אינו אומר זמין מיד, וההבחנה הזו חשובה יותר למי שמחליט מה להתקין הערב מאשר המחיר.
יש הבדל שלישי שראוי לנקוב בו: מה כל הרחבה עושה לצורת המשחק. Blood and Brine מוסיפה מכניקה — דיג, עם 32 יצורים לתפוס — שרצה במקביל ללחימה שעליה נבנה המשחק הבסיסי, ונותנת לשחקנים חוזרים פעילות אחרת ולא עוד מאותו הדבר. Mask of Idris מוסיפה דמויות שותפות, כלי נשק ויכולות Formae, שמעמיקים את המערכות הקיימות במקום לשבת לצידן.
זהו שיקוף הוגן של מי הקהל של כל אחת. הרחבה חינמית צריכה לתת לשחקן נוטש סיבה לחזור, וחידוש עושה זאת טוב יותר מקושי נוסף. הרחבה בתשלום נקנית על ידי אנשים שכבר מושקעים בלחימה, והם רוצים עוד ממנה, מכווננת רחוק יותר.
מה באמת לקחת מההשוואה
תוכן חינמי שלאחר השקה אינו ראיה למידה טובה, ו‑DLC בתשלום אינו ראיה לציניות. מה שכל בחירה אכן מגלה בעקביות הוא היכן האולפן חושב שנמצא הערך הנותר שלו: בהגדלת הקהל, או במונטיזציה של הקהל שכבר יש לו.
Odd Bug מהמר שאחת עשרה משימות שניתנו בחינם יעשו יותר עבור Tails of Iron 2 מאשר אחת עשרה משימות שנמכרו. Bandai Namco הגיעה למסקנה ההפוכה עבור המשחק שלה. הדבר שראוי לעקוב אחריו אינו מי נדיב יותר, אלא למי עדיין יהיו שחקנים בעוד שנה.
