מופע D23 של דיסני קבע תאריכים לסרטים שמשתרעים עד 2029, והלוח נקרא סביר כשבוחנים כותר אחד בכל פעם. כשקוראים אותו כעמודה, הוא אומר משהו פחות נוח: החברה מינתה למעשה אולפן יחיד שיישא כל רעיון מקורי שבכוונתה להוציא בעשור הזה.
ספירת המקוריים
עברו על הסרטים המתוארכים לבתי הקולנוע. Gatto ב‑5 במרץ 2027. Ghost Market במרץ 2028. Disney's Hexed ב‑25 בנובמבר 2026. Clay ב‑2028. זו הרשימה.
כל השאר שיש לו תאריך הוא סרט המשך, גרסה מחודשת או פרק בזיכיון: Frozen 3, Incredibles 3, Coco 2, Zootopia 3, Lilo & Stitch 2, Tangled, Ice Age: Boiling Point, The Simpsons Movie, The Bluey Movie, סרט X-Men חסר כותרת, Avengers: Doomsday ו‑Star Wars: Starfighter.
שלושה מתוך הארבעה שייכים לאולפן אחד
לפיקסאר שייכים Gatto ו‑Ghost Market, ול‑Walt Disney Animation יש את Hexed ו‑Clay. שקללו זאת לפי כמה מהתוצרת המתוארכת של כל אולפן היא חדשה, וחוסר האיזון מתחדד: לפיקסאר ארבעה סרטים מתוארכים ושלושה מהם מקוריים. המקוריים של Disney Animation יושבים לצד Frozen 3 וסרט שלישי בסדרת Zootopia.
הלייב‑אקשן, בכל רחבי החברה, לא הפיק ולו סרט מקורי מתוארך אחד. כל אחת מהמשבצות שלו היא החייאה.
להיות הנושא הרשמי של הסיכון אינה מחמאה
מפתה לקרוא זאת כאמון של דיסני בפיקסאר, ויש בזה משהו. אבל אולפן שהוא המקור היחיד לסרטים מקוריים בתוך חברה בסדר גודל כזה אינו זוכה להיכשל בשקט. כשארבעה סרטי המשך מניבים פחות מהצפוי, השיחה עוסקת בשיווק ובתאריכי יציאה. כשהמקורי היחיד מניב פחות מהצפוי, השיחה עוסקת בשאלה האם סרטים מקוריים עובדים.
אי הסימטריה הזו משנה מה מוצע. במאי בתוך אולפן שנושא ציפייה כזו נתון בלחץ ליצור את הגרסה הבטוחה ביותר של רעיון לא מוכר — וכך מגיעים לסרטים מקוריים שמרגישים כאילו עברו קבוצות מיקוד עד שקיבלו צורות שהקהל כבר מזהה, ואז מצוטטים כהוכחה שהקהל רוצה רק סרטי המשך.
הטלוויזיה חוזרת על אותה צורה. לוח Disney+ נשען על העונה השלישית של Percy Jackson, על עונה שנייה ל‑Ahsoka, על Camp Rock 3 ועל אנימה של Kingdom Hearts — נכסים שכבר יש להם קהל, או שעובדו מנכסים שיש להם קהל.
שום דבר מזה אינו חריג לשירות סטרימינג, שבו עלות רכישת צופה למשהו לא מוכר היא המספר הקשה ביותר בעסק. אבל משמעות הדבר היא שהדפוס אינו קוריוז של לוח הסרטים. כך החברה מקצה כיום סיכון בכל אגף שמייצר משהו.
סרטי ההמשך אינם הבעיה
שום דבר מזה אינו טיעון לכך ש‑Incredibles 3 לא צריך להתקיים. סרטי המשך מממנים את הבניין. המספרים של דיסני עצמה מראים כמה שווים נכסים אמינים, ולחברה עם פארקים, ספינות ושירות סטרימינג להאכיל יש סיבות מבניות לרצות סרטים שהקהל שלהם ידוע מראש.
הבעיה היא פיזור הסיכון, לא כמות סרטי ההמשך. שנים עשר סרטי זיכיון וארבעה מקוריים הם יחס שחברה יכולה לשרוד. ארבעה מקוריים שמגיעים משני אולפני אנימציה, כשהלייב‑אקשן אינו תורם דבר חדש, הם נקודת כשל יחידה שמחופשת לתיק מגוון.
מהיכן מקורי באמת יכול להגיע
עמודת הלייב‑אקשן היא המקום שבו הפער בולט ביותר וגם ניתן לתיקון ביותר. Tangled ו‑Lilo & Stitch 2 תופסים משבצות ב‑2028 שיכלו באותה מידה להחזיק משהו חדש, והתקציבים המעורבים אינם שונים באופן משמעותי.
יש אפילו תבנית עובדת בתוך החברה. לוקאספילם הציבה דמות מקורית ותקופה שלא נראתה בסוף השבוע של יום השנה ה‑50 עם Starfighter — סרט זיכיון, אך כזה שלוקח סיכון עלילתי אמיתי בתוך מותג מוכר. זהו שביל ביניים שאגף הלייב‑אקשן של דיסני לא ניסה.
המספר שכדאי לחזור אליו
לוחות זזים. כותרים שהוכרזו ל‑2028 ול‑2029 ישתנו, וחלקם ייעלמו בשקט. הדבר המועיל הוא לרשום את היחס עכשיו ולבדוק אותו שוב כשסרטי 2028 יתייצבו.
אם דווקא המקוריים יהיו אלה שיחליקו בעוד סרטי ההמשך מחזיקים בתאריכיהם, זו לא תהיה תקלת לוח זמנים. זו תהיה התשובה לשאלה מה עושה חברה כשרק חלק אחד ממנה מורשה לנסות משהו.
